אז מהו בעצם המוצר שיובא?
לכל מוצר המיובא לישראל יש לקבוע פרט מכס מתאים, בהתאם לצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין. פרט המכס הוא למעשה ה"קוד" של המוצר בתעריף המכס, והוא עשוי להשפיע על שיעורי המכס ומס הקנייה החלים עליו וכן על האישורים, הרישיונות והתקנים הנדרשים לצורך יבואו.
שיטת הסיווג מבוססת על השיטה המתואמת הבינלאומית לתיאורם ולקידודם של טובין (Harmonized System – HS), שפותחה במסגרת ארגון המכס העולמי, שמקום מושבו בבריסל. בשיטה זו מוקצה לכל סוג של טובין קוד מספרי. שש הספרות הראשונות של הקוד משותפות, ככלל, למדינות המשתמשות בשיטה, ובהן ישראל; כל מדינה רשאית להוסיף ספרות לצרכיה ולקבוע את שיעורי המס ואת דרישות היבוא החלים בתחומה. כך, לדוגמה, טלפון חכם מסווג בכל המדינות החברות באמנה בפרט מכס 85.17-13.
לא אחת, מתעוררת מחלוקת בין היבואן לבין רשות המכס באשר לסיווגו הנכון של מוצר. למחלוקת כזו עשויות להיות השלכות כספיות ורגולטוריות משמעותיות: הסיווג עשוי לקבוע את שיעורי המס החלים על המוצר, את הצורך באישור של משרד ממשלתי – כגון משרד הבריאות או משרד התחבורה – וכן את תחולתם של תקנים, רישיונות והוראות חוק נוספות.
מחלוקות סיווג נפוצות במיוחד כאשר מדובר במוצרים חדשים או רב-תכליתיים. הטכנולוגיה מתפתחת במהירות, ולעיתים מוצרים חדשים מגיעים לשוק לפני שתעריף המכס מעניק להם התייחסות מפורשת ומדויקת. הקושי מתחדד כאשר מוצר אחד מסוגל לבצע כמה פעולות שונות, או כאשר מאפייניו מתאימים לכאורה ליותר מפרט מכס אחד.
דוגמה לכך ניתן למצוא בתחום התחבורה האישית, שהתפתח בשנים האחרונות וכולל אופניים חשמליים, קורקינטים חשמליים, סגווי והוברבורד. תעריף המכס אינו כולל תמיד הגדרה נפרדת לכל אחד מהמוצרים האלה. כתוצאה מכך, מוצר המוכר לציבור כ"קורקינט חשמלי" עשוי להיות מסווג, לצורכי מכס, בפרט המתייחס לאופנועים ולכלי רכב דומים.