אם זה נכנס ויצא
כאשר מיובאים לישראל חומרי גלם ומשולמים בגינם מסי יבוא, כגון מכס ומס קנייה, ולאחר מכן משמשים חומרי הגלם לייצור מוצרים המיוצאים לחו״ל, ניתן, בהתקיים התנאים הקבועים בדין, לקבל בחזרה את מסי היבוא ששולמו. החזר זה מכונה "הישבון".
ההיגיון העומד בבסיס ההישבון הוא שאין הצדקה להטיל מסי יבוא על חומר גלם שבסופו של התהליך לא נצרך בישראל, אלא יצא ממנה כחלק ממוצר שיוצר בארץ ויוצא לחו״ל.
חשוב להכיר גם חריג הנובע מהסכמי הסחר שבין ישראל למדינות האיחוד האירופי. בהתאם להסכמים אלה, לא ניתן לקבל הישבון בגין מסי היבוא ששולמו על חומרי גלם שמקורם במדינות שלישיות, אם אותם חומרי גלם שימשו לייצור מוצר המוצהר כמוצר שמקורו בישראל, ובהתאם לכך נהנה מפטור ממכס בעת כניסתו לאיחוד האירופי. תכליתו של איסור זה היא למנוע מצב של הטבה כפולה: הן השבת מסי היבוא ששולמו בישראל על חומרי הגלם, והן קבלת פטור ממכס באירופה מכוח העדפת המקור הישראלית. איסור מקביל אינו קיים בכל הסכמי הסחר האחרים שעליהם חתומה ישראל, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
במקרים מסוימים ניתן לקבל הישבון גם כאשר מוצר שיובא לישראל מיוצא לאחר מכן לחו״ל כפי שהוא, מבלי שעבר תהליך ייצור או שינוי. גם כאן חל אותו עיקרון: המוצר לא נותר לצריכה בישראל, ולכן עשויה לקום זכאות להשבת המסים ששולמו בעת יבואו.
מנגנוני השבה קיימים לא רק ביחס למכס, אלא גם ביחס למס קנייה, ובנסיבות מסוימות אף למע״מ ששולם ביבוא אישי. כך, למשל, אדם המגיע לישראל עם שעון יוקרה, מצהיר עליו במסלול האדום ומשלם את המע״מ הנדרש, עשוי להיות זכאי להחזר המע״מ אם יצא מישראל עם אותו שעון בתום ביקורו, והכול בכפוף לעמידה בתנאים ולהצגת האסמכתאות הנדרשות.